<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יהודה בן דורתי</h1>
<h2>דף ע:</h2>
ולריב"א נראה דהכי קאמר. ורבנן היינו כ"ע חגיגת חמשה עשר מאי טעמא לא דחיא. דהא רבי (אליעזר) [אלעזר] מוחגותם אותו שבעת ימים [נפקא]. וקרא בחגיגת חמשה עשר ולא בחגיגת ארבעה עשר. ולי הסודר קשה אי בחגיגת חמשה עשר מיירי הא לא איצטריך למימר ורבנן מאי טעמייהו. דהא טעמא דחגיגת חמשה עשר אינו דוחה כדמפרש בפרק כיצד צולין [ע"ו ע"ב]. דתנן התם חמשה דברים באים בטומאה ואין נאכלין בטומאה. ובגמרא חמשה למעוטי מאי למעוטי חגיגת חמשה עשר. דסד"א דכיון דקרבן ציבור הוא וקביע ליה זמן תדחי טומאה קא משמע לן כיון דאית ליה תשלומין לא דחיא טומאה. וכיון דטומאה לא דחיא שבת נמי לא דחיא. כדאיתא בפרק אין דורשין [חגיגה י"ז ע"א] עצרת שחל להיות בשבת יום טבוח אחר שבת. וצריך להזכיר ההיא דפרק ראשון דסדר יומא [ז' ע"א] היה מקריב פרים אילים וכבשים וכו'. דמוקמינן בפר דעבודה זרה. ואע"ג דלא קביע ליה זמן. וכן נמי קשה לי ההיא דפרק מילה [שבת קל"א ע"א] דא"ר אליעזר מצה ושופר וסוכה ולולב וכל מכשיריהן דוחין את השבת. ואמרינן למעוטי מאי ואמר רב אדא למעוטי ציצית לטליתו ומזוזה לפתחו. ואמרינן הני מאי טעמא לא דחו שבת. אמר רב יוסף לפי שאין קבועין להן זמן. אמר אביי אדרבה מדאין קבועין להן זמן כל שעתא ושעתא זימניה הוא ולא משהינן.
ונראה דהיינו טעמא משום דאיתרבו לתשלומין בהדיא, לא דחי. אבל טלית ומזוזה כל שעה מצוה עוברת. שהרי נוהגות בין בחול בין בשבת ומצותן תדירה. ואיכא למאן דאמר [מנחות מ"ג ע"א] דטלית מצות עשה שלא הזמן גרמא, וחובת טלית היא. אבל חגיגה אינה כן דהא יש לה תשלומין. ולהקטר חלבים נמי לא דמיא. דגרסינן באלו דברים [ס"א ע"ב] אמר רבי שמעון בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואיברים מצותן כל הלילה ואין ממתינין להן עד שתחשך. הכא נמי גבי חגיגת חמשה עשר נמי כיון דתשלומין נינהו ואפילו למאן דאמר תשלומין דראשון, אלמא ראשון עיקר. אפילו הכי לא דמי. כדמסקינן במסכת מנחות בשלהי פרק העומר [ע"ב ע"ב] דהיינו טעמא דרבי שמעון שהרי דחתה שחיטתו את השבת הילכך גומר כל המצוה. אבל הכא כיון דזמנה כל שבעה לא שייך למימר תדחה שבת משום חביבת מצוה בשעתה.
